"חמוש במצלמת צעצוע מפלסטיק, שהגיעה לידיו במקרה, יוצא שוקה גלוטמן לשוטט בעיר ילדותו. המצלמה שבידיו חסרת תחכום, ואינה מאפשרת כל שליטה באמצעים הצילומיים. מצב זה מאפשר לו דרך צילום משחקית משחררת ומהנה.

יחד אתה מתעורר גם פלירטוט עם הספונטני, המקרי והמזדמן. גודלה הזעיר של המצלמה שבידיו הופך אותו לרגע למרגל בארץ מוכרת ולא-נודעת. לפתע הוא יכול להרפות מהמשמעת המקצועית שרכש, ושוב הוא פנוי כילד לצאת ולתור אחר הרפתקאות ברחובות העיר ובשפת ימה. העיר שבה גדל הייתה בינתיים לעיר-מדינה, והיא נגלית לעיניו מחדש.

הכרך שהפך למגה-פוליס, הוא אחד מפלאי התרבות האנושית, שם מצטופפת כעת מרבית אוכלוסיית העולם... תושבי מגה-ערים אלה ממשיכים לשוטט ברחובות העיר ולחפש את גורלם בתוך ההמון העצום.

ישנן ערים ששפר גורלן והן שוכנות על חוף הים... הרוח הנושבת מהים משפיעה מטוּבה על תושביהן. זו רוח המיטיבה להזכיר נשכחות עבר, משקעי תרבות ורגש. היא מנחמת את דרי ההווה ומאפשרת להם להפליג מהמולת העיר אל מעבר לאופק של היום- יום, אל מרחבי הפנטזיה ומשאלות הלב.

הים הצופה אל החוף, מאפשר למתבוננים בו להתאושש, להתרווח ולמצוא קנה מידה הולם לפועלם ולמעשיהם.

מרכיבי הפרגמנטים הטקסטואליים שבספר נאספו במהלך השנים בשעת שיטוט ברחובות איסטנבול, אתונה, נאפולי ,ליסבון, לונדון ותל אביב."

לצפייה בדפים מתוך הספר: חוף ירושלים
על הספר בבלוג הצילום של עיתון הארץ

חוף ירושלים - ספר אומן מאת יהושע שוקה גלוטמן בהוצאת מאיר, לספר חוף ירושלים כריכה רכה, וגודלו הוא: 25 / 21 ס"מ. יש בו 102 עמודים 90 צילומים צבעוניים ו- 65 פרגמנטים טקסטואליים. מחירו בהנחה בקניה מוקדמת וישירה הוא: 80 ש"ח כולל משלוח בדואר.

לרכישה צרו קשר עם המחבר בדוא"ל: שוקה גלוטמן

אתר האינטרנט של שוקה גלוטמן

שוקה גלוטמן בויקיפדיה

חוף ירושלים - ספר אומן  מאת יהושע שוקה גלוטמן

מתוך הספר: מצלמת הזהב / יהושע שוקה גלוטמן
אי-שם בסוף שנות השמונים מצאתי בתוך מארז משפחתי של נייר טואלט, שי לצרכן. היה זה מחזיק מפתחות ועליו מצלמת פלסטיק זעירה (Micro 110) שדמתה יותר מכול לצעצוע זול חף מכל תחכום. התחלתי לשוטט ברחבי תל אביב ולצלם בה. זה היה צילום ספונטני המשחק ומפלרטט ללא כל כללים עם המקרי ועם המזדמן.

חוסר האפשרות המוחלט לשלוט באמצעים הצילומיים זימן לי חוויה משחררת ומהנה. גודלה הזעיר של המצלמה אפשר לי להיות לרגע למרגל בארץ מוכרת ולא-נודעת. לפתע יכולתי להרפות מהמטען ה"מקצועי" המושכל שרכשתי במהלך השנים ולצאת בעקבות הילד שהייתי. אותו ילד שהיה אוחז בידיו בגאווה לא מוסתרת במצלמת בקליט פשוטה (Kodak Brownie 127). שוב הייתי פנוי לחפש אחר הרפתקאות ברחובות עיר ילדותי ובשפת הים שלה.

מעט לפני כן ראש העיר העברית הראשונה, במחווה של מצביא נדיב, הקדיש רצועת חוף תל-אביבית לעיר ירושלים לציון עשרים שנה לאיחודה מחדש. הוא קרא לחוף הסמוך לכיכר הכנסת בתל אביב: חוף ירושלים. רק עשרים שנים קודם לכן, בתפקידו כגנרל בירושלים, החריב שכונה שלמה וגירש את 650 תושביה, בכדי ליצור את רחבת הכותל המערבי.

וכך הים של תל אביב, שהוא "כותל מערבי" של חול, חולין וחילוניות, פגש לראשונה בירושלים... במהלך השנים שחלפו מאז, המרחק המנטלי בין שתי הערים האלה הלך וגדל והיה למרחק המפריד בין עולמות הופכיים. הכותל המערבי הקיים בכל אחת משתי הערים, מהווה קוטב מגנטי מרכזי, המניע את מלחמת הזהויות המתחוללת עכשיו בחברה הישראלית.

אוכלוסיית העולם, במהלך אותם עשורים המשיכה להתכנס בערים שצמחו בינתיים והיו לערי-מדינה של ממש. במגה-פוליס האלה חיים כעת מרבית האנשים שעל פני האדמה. הם ממשיכים לשוטט ברחובות העיר ולתור אחר גורלם בתוך ההמון העצום. בינן ישנן ערים ששפר גורלן והן שוכנות על חוף הים...

הרוח הנושבת מהים משפיעה מטובה על תושביהן. זו רוח המיטיבה להזכיר נשכחות עבר, משקעי תרבות ורגש. היא מנחמת את דרי ההווה ומאפשרת להם להפליג מהמולת העיר אל מעבר לאופק של היום-יום, אל מרחבי הפנטזיה ומשאלות הלב.

הים הצופה אל החוף, מאפשר למתבוננים בו להתאושש, להתרווח ולמצוא קנה מידה הולם לפועלם ולמעשיהם.

אבירים, 2017